הצטרפות לגמ"ח המרכזי כשהמצב הכלכלי דחוק

שאלה

לכבוד ראש הישיבה שליט"א

אני אברך כולל עם חמישה ילדים קטנים, אשתי עובדת בחצי משרה ואני מקבל מלגת כולל לא גדולה, ומזה אנו חיים בצמצום רב.

מזה זמן רב שמנקר בראשי הצורך לרכוש לילדי יחידות בגמ"ח המרכזי ולדאוג בכך לעתידם, אולם שואל אני את עצמי, איך אוכל לצמצם עוד מהקצת שיש לנו ללחם ולחלב, והאם בהשקפה של תורה נכון לנהוג כך, למען דבר שהוא כל כך מרוחק, בעוד שנים רבות, וכמעט אפשר לומר עליו "דבר שלא בא לעולם".

 

תשובה

שאלה זו מעוררת הערכה רבה לשואל על כך שזוכה ללמוד תורה מתוך הדחק, שמלבד זכות עצם לימוד התורה שלו מתקיימים בו דברי חכמים (אבות דר"נ פ"ג), 'טוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח שנאמר (קהלת יא ו): 'בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך". בהחלט יתכן, ששעת לימוד תורה של השואל הנכבד חשובה כמאה שעות של אחרים. ואשרי העם שככה לו, שבשעה שכל העולם כולו עוסק בהבלי העולם הזה, וגם משפחות רבות של בני תורה חיים במותרות, יש כל כך הרבה לומדי תורה שהתורה יקרה להם ומקדישים את כל זמנם ללימוד תורה ולא להוספת הכנסות כדי לחיות ברווח. ללא ספק, זכותם אינה נופלת מאותם 'גיבורי כוח' הסמוכים על שולחנו של מקום בשנת השמיטה ואינם דואגים לפרנסת עצמם.

למעשה, הנושא הנידון נוגע לחובת ההשתדלות המיוחדת של לומדי תורה. וכבר אמרו על כך חז"ל (אבות ג ה): 'כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ'. וכן ידועים דברי הרמב"ם (שמיטה ויובל פי"ג הי"ג), 'כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו'.

כמובן שדברים אלו אמורים כלפי מי שבאמת פרק מעליו כל חשבון כלכלי ואין לו בעולמו אלא עול תורה. ולא כל אחד רשאי ליטול עטרה זו לעצמו, כפי שדקדק מרן החפץ חיים (שמירת הלשון ח"א שער התורה פ"ג) ממה שאמרו 'המקבל עליו עול תורה', ולא אמרו סתם 'כל הלומד תורה', שזהו דוקא אם מקבל על עצמו עול התורה שלא להתרפות ממנה בשום אופן, כמו שור שמונח עליו עול.

כמענה למצב המדויק המתואר בשאלה, הדעת נוטה שאדם שחי בצמצום עד כדי שכל הוצאה נוספת פוגעת בלחמו, מן הסתם לא מוטלת עליו חובת השתדלות אשר תדחוק אותו לעוני של ממש, שכן, העוני הוא ניסיון גדול כדברי המסילת ישרים (פ"א), וראוי לאדם להימנע מלהכניס את עצמו לניסיון שכזה.

אולם באמת, ביחס לשאלה האמורה כלפי הצטרפות לגמ"ח המרכזי, כאן נראה שע"פ דעת תורה יש לשקול בחיוב את ההצטרפות למרות המצב האמור.

נראה שלמרות שראוי לאדם להימנע מלהכניס את עצמו לניסיון של עוני, אך בנדון דידן כדאי להצטרף, משום שעל פי הוראת רבן של ישראל מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ההצטרפות לגמ"ח אפשרית גם מכספי מעשרות, והצטרפו לזה עוד גדולי הפוסקים, ולכן כדאי לשקול זאת בחיוב למרות המצב האמור.

אמנם ישנן דעות שונות בנוגע לחיוב מעשר כספים לאנשים שמצבם דחוק, אבל מאחר ומצוות הצדקה מוטלת על כל יהודי, ראוי אף לאברך הנתון במצב דחוק לברר עם מורה הוראה מוסמך מהי חובתו בעניין הפרשת מעשר כספים, ובמידה והתקבלה הכרעה שעליו להפריש מעשרות, עליו לנהוג בכספי הצדקה שלו כפי המבואר בהלכה שישנם דרגות בייעוד כספי הצדקה, כשהראשונים במעלה הם קרובי משפחתו [עם זאת, ראוי מן הסתם לכל אברך גם לתמוך במקומות התורה בהם הוא גדל, בפרט אם רבו עומד בראשות המוסדות ובבחינת 'אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת']. ומאחר ומותר לאדם לקבל טובת הנאה מכספי הצדקה שלו, מסתבר שמותר להפנות לפחות חלק מכספי המעשרות עבור חברות בגמ"ח המרכזי.

הפניה נשלחה בהצלחה!