שאלה:
ידוע שצורת התנהלותו של הגמ"ח המרכזי כ'גמ"ח חברים' כדי לפטור את חשש הריבית, הוא, להפריד בין התורם ללווה, היינו שההורים נותנים תרומה לגמ"ח, ואילו את ההלוואה מקבלים הילדים בהגיע עת נישואיהם, וכך הריבית אינה מלוה למלוה, וקי"ל (ב"מ סט:) לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלווה למלווה.
האם ניתן ליישם את אותו עיקרון של הפרדה בין הלווה למלווה גם בגמ"ח המבוסס על פקדונות ולא על תרומות, והיינו שההורים יתנו פקדונות לגמ"ח ובזכות זה הילדים יקבלו הלוואה מהגמ"ח?
תשובה:
העצה של ההפרדה בין התורם ללוה מועילה רק בגמ"ח המבוסס על תרומות ולא בפקדונות, ומשום שפיקדון לגמ"ח הוא בעצם הלוואה גמורה שהרי המעות ניתנו להוצאה, ואם אדם מלווה לגמ"ח כדי שבזכות זה הגמ"ח יתן הלוואה לבנו או לכל אדם אחר זו ריבית גמורה.
וזאת משום שכתבו הראשונים ונפסק בשו"ע (יו"ד קס סעי' יד), שכל דרישה ממונית שהמלוה דורש מהלווה לתת, בין לתת למלווה עצמו בין לתת לאדם אחר, אסורה משום רבית, מפני שגם נתינה לאדם אחר כיוון שהיא על פי ציוויו ודרישתו של המלווה הרי זה כמו שנתן למלווה עצמו (מדין ערב).
ואי"ז דומה למאי דקי"ל ריבית שאינה מלווה למלווה מותרת, דזה נאמר כאשר אין למלווה שום דרישה מהלווה עצמו, והלווה אינו נותן דבר עבור ההלוואה לאף אדם, רק ישנו אדם אחר שאינו הלווה שהוא נותן למלווה עבור הלווה, וזה מותר כיון שסו"ס הלווה אינו נותן מאומה לאף אדם עבור ההלוואה, משא"כ כאשר נדרש מהלווה עצמו לתת משהו בתמורה להלוואה, הרי זו ריבית קצוצה בין אם נותן למלווה בין אם נותן לאדם אחר ע"פ דרישת המלווה.
ולכן כאשר גמ"ח מתחייב למפקידים לתת הלוואה לילדיהם, הרי זו ריבית גמורה, מפני שהגמ"ח נחשב כלווה כלפי המפקידים, וכנגד ההלוואה הוא מתחייב לתת טובת ממון, ואף שההתחייבות אינה לתת למפקיד עצמו אלא לבנו מ"מ כיון שנדרש מהלווה (הגמ"ח) לתת תמורה ממונית עבור הפיקדון (הלוואה), זו ריבית גמורה [וגם לסוברים שהלווני ואלווך מותר, זה רק כשההלוואות שוות בסכום ובזמן, אבל כאשר ההלוואה השניה גדולה יותר בסכום או בזמן לכו"ע הוי ריבית קצוצה כמש"כ הפוסקים].
משא"כ כאשר הגמ"ח מבוסס על תרומות ההורים וכנגד התרומות הגמ"ח נותן הלוואות לילדים, זה מותר, מפני שבאופן זה הגמ"ח איננו לווה אלא רק מלווה, והתחייבותו להלוות כנגד התרומה היא לבניו של התורם, ונמצא שהלווה היחיד בכל הגלגול הוא רק בנו של התורם, ובן זה לא נתן מאומה לאף אחד תמורת ההלוואה, וזה היתר גמור.
