חז"ל אומרים שאין כתובה ללא תגרה. מדוע יש מחותנים שמשום מה מתנגדים דווקא להלוואת הגמ"ח המרכזי וכיצד ניתן בחכמה למנוע מראש מצב שכזה. עצה לחיים עם פן הלכתי מעניין.
ישנו נושא מורכב החוזר על עצמו פעמים רבות, כאשר חברי הגמ"ח בבוא בניהם בברית האירוסין מתחייבים כלפי המחותנים סכום (לדוגמא שלש מאות עשרים אלף ש"ח) על סמך הלוואת הגמ"ח המובטחת להם, וכשהדברים באים לידי מעשה וכידוע שהגמ"ח נותן בכוונה תחילה את ההלוואה לזוג הצעיר ולא להורים, ונודע הדבר למחותנים, קורה שהם מקבלים תחושה כאילו המחותנים מנסים להתנער מההתחייבות שלהם ומפילים אותה על הזוג, ומשום כך מתנגדים שההלוואה תהיה על שם הזוג, וזה עלול לגרום לאי נעימות ומתח בין המחותנים וגם מקשה ומעכב את קבלת ההלוואה.
העצה היא לקיים את מאמר התנא "איזהו חכם הרואה את הנולד", ולסכם את הדברים מראש עם המחותנים בשעה שיושבים להחליט את עניני הכספים, ושאז לשני הצדדים יש רצון ומטרה להגיע לעמק השווה. כחלק מהנסיון המשותף להגיע לסכום הרצוי, ההורים – חברי הגמ"ח – יכולים להציע 'גיוס' של עוד שלש מאות עשרים אלף ש"ח לצורך הנישואים, ע"י הלוואת הגמ"ח שתינתן לזוג.
ההצעה יכולה להיות בשתי דרכים (כמובן לפי היכולת ולפי ההבנות בין המחותנים):
1) שפרעון הלוואת הגמ"ח תהיה חלקו של הזוג בנטל הוצאות החתונה.
2) שכנגד סכום הלוואת הגמ"ח יתחייבו ההורים לתת לבני הזוג סכום חודשי זהה לפרעון הזוג לגמ"ח, כך שבסופו של דבר יש כאן התחייבות של ההורים כלפי הזוג על סכום שלש מאות עשרים אלף ש"ח, שניתן לזוג בפריסה רחבה ונוחה של מאה תשלומים, וזה מתאפשר ע"י הלוואה מהגמ"ח לזוג שמעמיד להם סכום גדול מזומן בפריסה נוחה, וכך ההורים יכולים להתחייב סכום גדול שיפרע על ידם לזוג עצמו בפריסה רחבה ותשלומים נוחים.
המציאות היא, שכאשר הדברים מדוברים ומסוכמים מראש, ע"פ רוב המחותנים מקבלים זאת בשמחה ובהבנה גמורה, מה שאין כן כשלא דובר על כך מראש, המחותנים עלולים להרגיש מרומים וזה פתח לאי נעימויות ואף ויכוחים, ולכן כאמור כדאי מאד לסכם את הדברים מראש.
ישנה גם השלכה הלכתית משמעותית לסיכומם של הדברים מראש על פי המתכונת האמורה, שכן אם ההתחייבות מראש היתה של ההורים, ולאחר מכן הם מבקשים מבני הזוג שיקחו הלוואה מהגמ"ח על חשבון התחייבותם והם יפרעו להם מידי חודש, זה נחשב מבחינת ההלכה שבני הזוג מלווים להורים את אותו סכום, ואז עלולים להיווצר שאלות ריבית בין ההורים לבני הזוג אם ההורים יתנו לבני הזוג קצת יותר מסכום הפרעון או איזה טובות שונות בעקבות זה.
מה שאין כן אם מסוכם מראש בין המחותנים שסכום זה של הלוואת הגמ"ח יהיה ע"י הלוואת בני הזוג, וההורים מתחייבים מראש לתת להם את הפרעון החודשי – אזי אין זיקת הלוואה בין ההורים לילדים ונפטרים בכך שאלות הריבית שביניהם.
הדברים כמובן עמוקים ורחבים ואין כאן המקום להאריך עוד ביסודות ההלכה, רק הנוגע למעשה הוא שנכון וכדאי לסכם את הדברים מראש עם המחותנים לפי המתכונת האמורה, כבר בשעה שיושבים על ההסכם הכספי, וטוב אחרית דבר מראשיתו.
