האם מותר לתורם לחזור וללוות מהלוה את סכום ההלוואה שקיבל מהגמ"ח או את חלקו, או לחילופין שההורים יעבירו לבן מידי חודש את סכום ההחזר החודשי של ההלוואה? בשאלה מצויה זו פנה הגמ"ח המרכזי לפוסקי הדור ולאור תשובתם נוספו סעיפים מיוחדים נוספו לתקנון הגמ"ח.
אחת השאלות המצויות בגמ"ח היא, האם מותר לתורם לחזור וללוות מהלוה את סכום ההלוואה שקיבל מהגמ"ח או את חלקו.
ידוע לגמ"ח, כי בפעמים רבות ההלוואה למעשה מיועדת בשביל ההורים, כשההורים מתחייבים לתת לילדים את החזרי התשלום לגמ"ח, ויש שאף חוזרים ולווים ממש את כל הכסף מהילדים.
והנה בשאלה זו יש לדון בחשש ריבית משני צדדים: האחד בין הלוה לתורם, והשני בין התורם לבין הגמ"ח.
א. שאלת הריבית בין התורם לגמ"ח
תחילה נדון על שאלת הריבית בין התורם לבין הגמ"ח. והנה לפום ריהטא אין כאן ריבית כלל שהרי ראובן זה שתרם לגמ"ח לא קיבל מהגמ"ח הלוואה אלא שמעון הלוה הוא שקיבל הלוואה מהגמ"ח, ובזה אין חשש דהוי ריבית שאינה מלוה למלוה, ומה ששמעון חוזר ומלוה לראובן זה עסק הלוואה שביניהם אבל אינו שייך לגמ"ח כלל.
ויש להדגיש בזה, שהגמ"ח מקפיד שמבחינת ההלכה (ולהבדיל ע"פ חוק) לא יהיה לתורם שום שייכות עם ההלוואה, היינו התורם אינו יכול להיות לוה, ערב, או למשכן את דירתו, וכן ההוראת קבע של הפרעון היא רק מהבן הלוה ולא מהאב התורם, כך שבפועל חוב הפרעון לגמ"ח מוטל רק על הבן הלוקח את ההלוואה ועל הערבים, ואילו האב התורם אינו נחשב ללוה משום צד כלפי הגמ"ח.
וכיון שכן גם אם האב חוזר ולוה את הכסף מהבן הרי זו הלוואה חדשה בינו ובין הבן ואין לזה שום שייכות להלוואה שהבן קיבל מהגמ"ח, נמצא שאין כאן ריבית מלוה למלוה, שהרי רק הבן הוא הלוה מהגמ"ח והוא לא נתן לגמ"ח מאומה ומצד שורת הדין ודאי אין בזה חשש ריבית.
מחלוקת האחרונים לגבי הערמת ריבית והשייכות לענייננו
אלא שצריך לדון האם יש לאסור שהתורם יחזור וילוה מבנו עכ"פ מצד הערמת ריבית, מפני שסוף סוף בכוונתו של האב לחזור וללוות את הכסף מהבן, ומלכתחילה תרם את המעות לגמ"ח למטרה זו שהבן יקבל הלוואה ויחזור וילוה לו אותה, האם כה"ג אסור מצד הערמת ריבית.
ומצאנו בזה פלוגתא בין גדולי האחרונים, דהבינות אדם (סי' קלב אות ג' ד"ה ויש עוד תקנה לצורך גדול) כתב על אופן דומה לזה ממש [שהמשלח נותן לשלוחו מעות כדי שיתנם למלוה וילוה הוא (היינו השליח) ממנו ויקנה סחורה עם המעות ויחזור וימכור את הסחורה למשלח, שנמצא שמטרת ההלוואה מתחילה היא עבור המשלח שהוא גם נתן את הריבית, רק שהשליח התמצע ללוות ולחזור ולהלוות למשלח] דאין להתיר אם לא לצורך גדול משום דהוי הערמת רבית.
אולם מאידך במל"מ (פ"ה ממלוה הי"ד) כתב בפשיטות להיתר, שכתב על אופן זה ממש דהוא היתר גמור (ברמב"ם פרנקל הוא בעמ' קל טור א) וז"ל שם "אבל האמת הוא שהשליח הוא הלוה וחוזר ומלוה אותם למשלח והמשלח אינו נותן הרבית למי שהלוה לו אלא למי שהלוה לשלוחו שזה מותר גמור הוא וכדאמרינן שרי ליה לאיניש למימר לחבריה הילך ד' זוזי ואוזפיה לפלניא זוזא לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה" עכ"ל.
ואם כי המל"מ כתב כן בביאור דעת רש"י המתיר ריבית ע"י שליח וא"כ לכאורה החולקים על רש"י פליגי על זה, זה אינו, דמדברי המל"מ משמע דפשיטא ליה דכה"ג לכו"ע שרי ומה שהפוסקים נחלקו על רש"י הוא מפני שהבינו כוונתו בענין אחר, אבל בזה כו"ע מודו דשרי, ולכן פסק המל"מ בזה כרש"י כמו שסיים שם "העולה מן המקובץ שסברת רש"י אין בה נפתל ועקש וכו'", ולא משום דפליג לדינא על שאר פוסקים אלא דס"ל שלפי האופן שפירש הוא את רש"י לית מאן דפליג דשרי.
הסיבה שבנידון דידן אין חשש הערמת ריבית
הן אמת, שבספר עצי לבונה על שו"ע קס סט"ז העיר על המל"מ, דלכאורה אם הנותן חוזר ולוה מן הלוה הראשון אסור, אבל כבר כתב השארית חיים (הביאו בברית יהודה פ"ו הערה ו') דנראים דברי המל"מ, ונמצא א"כ שהדבר שנוי בפלוגתת האחרונים אם יש איסור הערמת ריבית וכה"ג, וא"כ יש מקום להקל בזה דבדברי סופרים הלך אחר המיקל.
ויש להוסיף דגם החכמת אדם שחשש בזה להערמה כתב שבשעת הדחק אפשר להקל, ומה יש לנו שעת דוחק כמו הקושי שיש היום להורים בנשואי ילדיהם.
אלא שלאמיתו של דבר נראה טפי דבנידון דידן אין פלוגתא כלל, וגם לדעת הבינת אדם מותר אף לכתחילה ואין לחוש להערמת ריבית (אף אם ליכא צורך גדול), דהבינת אדם לא אסר אלא באופן דהוא איירי שם דנתינת המעות היתה בשעת הלוואה והוי ריבית קצוצה, ובאיסור דאורייתא חיישינן טובא להערמה, משא"כ בנידון דידן דליכא צד איסור דאורייתא כלל ולכל היותר הוי ריבית מוקדמת דהוי דרבנן וקילא טפי משאר ריבית דרבנן, מהיכ"ת שגם בזה חיישינן כולי האי להערמה.
והטעם שהנתינה לגמ"ח היא לכל היותר ריבית מוקדמת, הוא משום שהנתינה לגמ"ח ע"י ההורים לעולם היא לפני ההלוואה, והגם שרע"א וחוו"ד (סי' ק"ס ס"ו) כתבו דאם הנתינה המוקדמת מותנית בהלוואה הוי ריבית קצוצה, הלא הם הדגישו בדבריהם דזה רק באופן שאם ההלוואה לא תינתן מחוייב המקבל להחזיר את הרבית המוקדמת, וזה לא שייך בגמ"ח שמותנה מראש שהנתינה של ההורים היא תרומה לכל דבר ואין לגמ"ח שום חיוב על פי דין לתת את ההלוואה או להחזיר את התרומה.
ועוד יש לצרף לזה דכספי הגמ"ח כולם עומדים אך לצדקה וחסד ואין מי שמרוויח באופן אישי מכספים אלו מלבד הציבור, והרי פסק הש"ע (סי' ק"ס סי"ח) דכל ריבית דרבנן שרי בכספי צדקה, ואף שהש"ך כתב דלא נהגו כן, הרי הרבה פוסקים תפסו למעשה כהש"ע, ובפתחי תשובה שם הביא בשם הנוב"י שנהג כן הלכה למעשה, ומעתה גם אם בדרך כלל אין נוהגין להקל בכספי צדקה אף בדרבנן אלא עושים משמרת ומשמרת למשמרת, מ"מ בזה דהוי פלוגתת האחרונים אם איכא חשש הערמה כלל, וגם את"ל דאיכא הערמה הא לא הוי אלא הערמה דריבית מוקדמת, כל כה"ג לכאורה יש לסמוך להקל בכספי צדקה.
תשובת גדולי ישראל בענין
העליתי שאלה זו קמי גדולי המורים שליט"א ולמעשה רוב הרה"ג הסכימו להתיר ובהסתמך בעיקר על הסברא דאין כאן ריבית קצוצה כי אם ריבית מוקדמת ולכן יש להקל בזה יותר אף שיש כאן הערמה, וכן הסכים מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שנשאל על כך ע"י מו"ר הגאון ר' עזריאל אוירבאך שליט"א, ומעתה כיון שאצל רובם המכריע של הלווים בגמ"ח ישנה שאלה של הערמה זו, נכון להקפיד שכל התרומות ינתנו אך ורק לפני קבלת ההלוואה, וגם שלא תהיה התחייבות גמורה על נתינת הלוואה כנגד התרומה, כדי שאכן תהיה זו ריבית מוקדמת.
וכן נכון להקפיד שבמקרה ומאיזו סיבה ניתנה הלוואה קודם השלמת התרומה, אין להשלים את התרומה לאחר קבלת ההלוואה אע"פ שההורים משלימים ולא הבן הלוה, משום שסו"ס ההורים שמשלימים את התרומה הם אלו שנהנים בפועל מההלוואה ואסור משום הערמת ריבית וכדברי הבינת אדם.
ב. שאלת הריבית בין הלוה לתורם
והשתא נבוא לדון על שאלת הריבית שבין הלוה (מהגמ"ח) לבין התורם (שרוצה לחזור וללוות מהלוה), והנה לכאורה יש איסור ריבית ביניהם, שהרי כל מה שהלוה מלוה לתורם הוא בזכות זה שהתורם דאג לו להלוואה מהגמ"ח ע"י שתרם עבורו (וכן בכל דרך השתדלות אחרת), ואם סיכמו ביניהם את הדברים מראש לכאורה הוי ריבית קצוצה ממש דשמעון קצץ עם ראובן להלוותו תמורת זה שהשיג לו הלוואה מהגמ"ח, ובודאי השגת הלוואה היא דבר השוה ממון והוי ריבית. שאלה זו נידונה בהרחבה במאמר מיוחד. לקריאת המאמר לחץ כאן.
ברם אם ללוה אין כל הנאה מההלוואה שקיבל מהגמ"ח, כגון שהלוה נטל מלכתחילה את ההלוואה על דעת לחזור ולהלוות לתורם את כל סכום ההלוואה ולמשך כל זמן ההלוואה, נמצא שהלוה לא נהנה דבר מהלוואה זו וכל עיקר לקיחתה היתה עבור ראובן ולא הוי ריבית, וכן שמעתי מהגאון ר' שלום יוסף גלבר שליט"א.
אבל אם יש לשמעון הלוה הנאה מהלוואה זו, כגון שמלוה לתורם רק חלק מסכום ההלוואה ובשאר הסכום משתמש לעצמו, או אפילו מלוה לתורם את כל הסכום אבל לא לכל משך זמן ההלוואה אלא לזמן מוגבל, ושאר הזמן שמעון הלוה ישתמש להנאתו בסכום ההלוואה או בחלקו, וכן בכל אופן כיוצ"ב שיש לשמעון הלוה הנאה מהלוואה זו, אסור לו להלוותה לתורם שדאג לו להלוואה דהוי ריבית.
וכל זה אם מלכתחילה ראובן התורם דאג להלוואה לשמעון כדי ששמעון יחזור וילוהו את סכום ההלוואה או את חלקו, דבזה שייך איסור ריבית וכמו שנתבאר, אבל באופן שמלכתחילה התורם סידר הלוואה ללוה במטרה לעזור ללוה בקבלת הלוואה ולא נתכוין לחזור וללוות ממנו כלל, ורק לאחר שהלוה קיבל את ההלוואה נמלך התורם לבקש ממנו שילוהו את סכום ההלוואה או את חלקה, נראה דמותר דהוי ריבית מוקדמת שלא ניתנה בכוונת הלוואה כלל דמותר כמבואר בש"ע (סי' ק"ס סעיף ו') ובשו"ת רדב"ז (אלף ד"ש), אלא שצריך להזהר שלא להערים בזה.
להצטרפות לגמ"ח המרכזי לחצו כאן >>
