על המשמעות ההלכתית הטמונה בעובדה שהסכום שחברי הגמ"ח נותנים בשנים הראשונות להצטרפותם מוגדר כתרומה ולא כפקדון.
צורת התנהלותו של הגמ"ח המרכזי כ'גמ"ח חברים' כדי לפטור את חשש הרבית, הוא להפריד בין התורם ללוה, היינו שההורים נותנים תרומה לגמ"ח, ואילו את ההלוואה מקבלים הילדים בהגיע עת נישואיהם, וכך הריבית אינה מלוה למלוה, וקי"ל (ב"מ סט:) לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה.
רבים שואלים, האם ניתן לישם את אותו עיקרון של הפרדה בין הלוה למלוה גם בגמ"ח המבוסס על פקדונות ולא על תרומות, והיינו שההורים יתנו פקדונות לגמ"ח ובזכות זה הילדים יקבלו הלואה מהגמ"ח.
פקדון בגמ"ח כספים נחשב כהלוואה
הדבר ברור:
עצה זו של הפרדה בין התורם ללוה מועילה רק בגמ"ח המבוסס על תרומות ולא בפקדונות, ומשום שפקדון לגמ"ח הוא בעצם הלואה גמורה שהרי המעות ניתנו להוצאה, ואם אדם מלוה לגמ"ח כדי שבזכות זה הגמ"ח יתן הלואה לבנו או לכל אדם אחר – זו רבית גמורה.
וזאת משום שכתבו הראשונים ונפסק בשו"ע (יו"ד קס סעי' יד), שכל דרישה ממונית שהמלוה דורש מהלוה לתת, בין אם לתת למלוה עצמו בין אם לתת לאדם אחר, הרי היא אסורה משום ריבית, מפני שגם נתינה לאדם אחר, כיון שהיא על פי ציוויו ודרישתו של המלוה, הרי זה כמו שנתן למלוה עצמו (מדין ערב).
ואי"ז דומה למאי דקי"ל רבית שאינה מלוה למלוה מותרת, דזה נאמר כאשר אין למלוה שום דרישה מהלוה עצמו, והלוה אינו נותן דבר עבור ההלוואה לאף אדם, רק ישנו אדם אחר שאינו הלוה שהוא נותן למלוה עבור הלוה, וזה מותר כיון שסוף סוף הלוה אינו נותן מאומה לאף אדם עבור ההלואה, משא"כ כאשר נדרש מהלוה עצמו לתת משהו בתמורה להלואה, הרי זו רבית קצוצה בין אם נותן למלוה בין אם נותן לאדם אחר ע"פ דרישת המלוה.
גמ"ח המלווה למפקיד או לאדם אחר לבקשתו, יש בו ריבית גמורה מהתורה!
לאור דברים אלו עולה, כי כאשר גמ"ח מתחייב למפקידים לתת הלוואה לילדיהם, הרי זו ריבית גמורה, מפני שהגמ"ח נחשב כלוה כלפי המפקידים, וכנגד ההלוואה הוא מתחייב לתת טובת ממון, ואף שההתחייבות אינה לתת למפקיד עצמו אלא לבנו מ"מ כיון שנדרש מהלוה (הגמ"ח) לתת תמורה ממונית עבור הפקדון (שבגמ"ח כספים נחשב כהלוואה ממש), זו רבית גמורה [וגם לסוברים שהלוני ואלוך מותר, זה רק כשההלוואות שוות בסכום ובזמן, אבל כאשר ההלוואה השניה גדולה יותר בסכום או בזמן, לכו"ע הוי ריבית קצוצה כמש"כ הפוסקים].
משא"כ כאשר הגמ"ח מבוסס על תרומות ההורים וכנגד התרומות הגמ"ח נותן הלוואות לילדים, זה מותר, מפני שבאופן זה הגמ"ח איננו לוה אלא רק מלוה, והתחייבותו להלוות כנגד התרומה היא לבניו של התורם, ונמצא שהלוה היחיד בכל הגלגול הוא רק בנו של התורם, ובן זה לא נתן מאומה לאף אחד תמורת ההלוואה, וזה היתר גמור.
